הסכסוך של אתניקס

הסכסוך המתוקשר בין שני מקימי להקת אתניקס, תמיר קליסקי וזאב נחמה, כלל 3 תביעות שונות, 5 שנים של הליכים משפטיים וחילופי האשמות תקשורתיים שפגעו בשני הצדדים. האם כל זה היה יכול להימנע אם הסכסוך היה מנוהל אחרת מראשיתו?

במשך שלושה עשורים פעלה להקת אתניקס בהרמוניה בין חבריה, כשאת רוב היצירה כותבים ביחד הסולן זאב נחמה והקלידן תמיר קליסקי. הלהקה הצליחה לייצר שורה של אלבומים שנחלו הצלחה מסחרית גדולה, הכניסו לפס הקול של המוזיקה הישראלית אין ספור להיטים ודחפו קדימה אמנים בתחילת דרכם כמו אייל גולן וזהבה בן.

ב-2016 פרץ סכסוך בלהקה כאשר קליסקי הגיש תביעה נגד שותפו ליצירה נחמה וכן נגד מנהל הלהקה מיקי דה-פז וחברת הליקון-כנען בטענה שאי סדרים כספיים בלהקה מנעו ממנו הכנסות בגובה מאות אלפי שקלים. מקורביו אמרו אז ל”ידיעות אחרונות” בכתבה שהתפרסמה ב-10/8/2016: “תמיר מרגיש שהוא נוצל לאורך השנים”. אחד מחבריו אמר: “הוא חש שנעשה לו עוול ענק”. בין היתר נטען על ידי מקורביו של קליסקי כי הוא נעלב עמוקות מכך שרק זאב נחמה הוזמן להופיע לצד בן הטיפוחים של הלהקה אייל גולן, “הוא מרגיש ששכחו את תרומתו, שמחביאים אותו”.

התגובה של נחמה וחברי אתניקס לא איחרה לבוא. כחודש לאחר הגשת התביעה של קליסקי הודיעו חברי הלהקה לקלידן הוותיק באמצעות מכתב מעורך הדין יוסי כהן כי הוא מושעה לאלתר מהלהקה: “דרישותיך לגבי שינויים באופן ניהול הלהקה ובחלוקת רווחיה נדחות מכל וכל. התנהלות קליסקי בחודשים האחרונים מסבה ללהקה ולחבריה נזק עצום. לפיכך מודיעה הלהקה על השעיית קליסקי ממנה. ההשעיה תיכנס לתוקפה ממועד שיגור מכתב זה, ותמיר מתבקש לא להגיע יותר להופעות הלהקה“, כתב עו”ד כהן.

בנוסף הגישו חברי אתניקס לבית המשפט תביעת ענק נגד קליסקי בהיקף של 2 מיליון ₪. במהלך הסכסוך המתוקשר שנמשך מעל ל-5 שנים של הליכים משפטיים הוגשו עוד שתי תביעות. שלושתן גררו הליכים משפטיים והתכתשויות הדדיות בבתי המשפט ובתקשורת והסתיימו רק באמצע שנת 2021. פסק הדין הראשון בנוגע לתביעה של קליסקי נגד אתניקס נדחתה ע”י השופטת כוכבה לי מבית משפט השלום. בתביעה שהגיש זאב נחמה נגד תמיר קליסקי ואחיו דרור ובה ביקש שבית המשפט יכפה על שני האחים למכור לו את חלקם (שני שליש) בחברת שולטן שנועדה לשרת את אתניקס. בסופו של דבר, בהמלצת השופטת רות רונן, הגיעו הצדדים להסכמה שנחמה ירכוש את חלקם של האחים קליסקי לאחר שרואה חשבון מומחה יקבע את ערכו.

פסק הדין השלישי עסק בתביעה של האחים קליסקי דרך חברת שולטן נגד חברי אתניקס ואייל גולן בו דרשו התובעים 2.5 מיליון שקלים מהמופעים המשותפים של אתניקס ואייל גולן שהתקיימו ב-2018. שופטת בית המשפט המחוזי אסתר נחליאלי דחתה את התביעה וחייבה את האחים קליסקי לשלם לאתניקס ואייל גולן הוצאות משפט בגובה 70 אלף שקלים.

5 שנים, 3 שופטות, אין ספור דיונים, מאות אלפי שקלים לעורכי דין, הכפשות הדדיות בתקשורת, פגיעה במוניטין לשני הצדדים, שעות עבודה שיכלו להיות מנותבות ליצירה ובמקום זה בוזבזו על מלחמה משפטית. האם זה היה התסריט היחידי לניהול הסכסוך הזה?

התשובה היא שבדרך בה התחיל הסכסוך הזה לא היה לו כמעט שום סיכוי להסתיים אחרת. קליסקי שנפגע מהתנהלותו של זאב נחמה, בצדק או שלא, בחר להתחיל אותו בלשלוח כתב תביעה לחברו ליצירה. על כך הוסיף ראיון בידיעות אחרונות בו נתן פומבי לרגשותיו הקשים כנגד חברי הלהקה. אדם שמקבל מעטפה ובו כתב תביעה ובנוסף פותח את העיתון הנפוץ במדינה וקורא שהכביסה המלוכלכת שלו מכובסת לעיני כל – מרגיש שהוכרזה עליו מלחמה ולכן הוא מגיב בצעד קיצוני משלו. ואכן נחמה וחבריו ללהקה הגיבו בהשעייתו המיידית של קליסקי מהלהקה ובתביעה נגדית. מכאן כבר היה קשה לעצור את כדור השלג המשפטי. עורכי הדין של כל צד מחדדים את המחלוקות, הצדדים שגם כך נמצאים בסערה רגשית מפירוק חברות בת 30 שנים נגררים אחרי הקו הלוחמני והתוצאה היא מלחמת התשה יקרה ומכוערת.

שוו בנפשכם שבמקום כתב תביעה, היה מקבל זאב נחמה מכתב הזמנה לגישור מקליסקי. במכתב כזה מופיעים מספר אלמנטים פשוטים ובהירים: פירוט קצר וענייני של המחלוקת ללא הטחת האשמות, הבעת נכונות לפתור את הסכסוך בתהליך גישור באופן שיהיה מוסכם והוגן, מתן אפשרות לבחור מגשר מוסכם מתוך מאגר מגשרים או לחלופין לאפשר לצד השני להציע רשימה של מגשרים משלו.

במקום שירגיש שהוכרזה עליו מלחמה, נחמה היה מזהה נכונות להידברות. גובה הלהבות היה יורד אוטומטית ולא מאלץ אותו ואת חבריו ללהקה לערב עורכי דין ולהגיב באופן אגרסיבי. כבר התחלה שונה שנותנת סיכוי לשני צדדים שבילו 30 שנים ביחד בהופעות, בחדרי הקלטות, בדרכים ובחדרי החזרות, לשבת ולנסות לפתור את הסכסוך ביניהם ואולי אף לייצר בסיס לשיתוף פעולה בעתיד.

קליסקי אמנם הרגיש כי נעשה לו עוול כספי, אבל מהציטוטים שלו ושל חבריו הכסף אותו תבע הוא רק ביטוי לפגיעה שחש מכך שלתחושתו חבריו ללהקה ובראשם נחמה שכחו את תרומתו, מחביאים אותו ועושים לו עוול. אם הצדדים אכן היו מגיעים לחדר הגישור בעקבות פנייתו של קליסקי – היתה לו את ההזדמנות לשבת מול חבריו ולומר להם את מה שבחר להגיד למוסף 7 לילות של ידיעות אחרונות. יתכן וחבריו היו מקבלים את דבריו ויתכן שלא, אבל לעצם ההזדמנות להגיד את הדברים יש משמעות רבה בתהליך פתרון הסכסוך, הן עבור הצד שחש נפגע והן עבור הצד שלתחושתו פגע בו.

מנגד, חברי להקת אתניקס היו מקבלים הזדמנות להגיב לטענותיו של קליסקי באופן ישיר, בשפה בה הצליחו לתקשר איתו 30 שנים, ובמקום להגיב דרך עורכי דין וכתבי תביעה מנופחים ואגרסיביים. ה”וונטלציה” הרגשית ששני הצדדים היו חווים היא קריטית לניקוי האווירה הרעילה שנוצרה בין הצדדים בצורה שתאפשר להם לדבר באופן פרקטי על הנושאים הכספיים שעמדו בבסיס התביעות ההדדיות ביניהם.

בנקודה זו ישנה סבירות לא מבוטלת שהמחלוקות הכספיות היו נפתרות, משום שלשני הצדדים היה ברור שהאלטרנטיבה של הגעה לבית המשפט בתביעות בסכומים כל כך גבוהים תאלץ אותם לבזבז שנים ארוכות ומאות אלפי שקלים על עורכי הדין – וזאת כשהם מוציאים את השליטה על הסכסוך מהידיים שלהם ומעבירים אותו לידיים של שופט/ת שמקצועי ויסודי ככל שיהיה – לא יוכל להבין לעומק את הדינמיקה של הלהקה, את המשקעים הרגשיים בין חבריה, את התסכולים או הרצון בהכרה.

כמו כן, בתהליך גישור לא היו משחקים הצדדים במשחק סכום אפס בו ניצחון של צד אחד הוא התרסקות של הצד השני. המחלוקות הכספיות יכלו להיפתר במגוון פתרונות יצירתיים, שלאו דווקא היו מחייבים את אחד הצדדים להעביר סכום כסף לצד השני באופן מידי: סיבוב הופעות משותף ואחרון שהכנסותיו היו מחולקות בהסכם מראש לשביעות רצון כל הצדדים, שיתופי פעולה אמנותיים שיניבו הכנסות, קידום אמנים חדשים במשותף כפי שעשו בעבר או כל פיתרון אחר שהיה מוסכם על הצדדים והיה נותן מענה הן לפגיעה שהרגיש כל צד מהתנהלות הצד השני והן למחלוקות הכספיות.

 

תהליך הגישור, בניגוד להליכים המשפטיים, לא היה נמתח על פני 5 שנים. הגיוני יותר שבמקרה הגרוע הוא היה נמתח על פני 5 פגישות. את הדם הרע והכסף שהיו חוסכים הצדדים הם היו יכולים להשקיע במה שהם טובים בו – ביצירה ולא לסיים את המסע המשפטי הזה כמערכת היחסים ביניהם מרוסקת כשהם מותשים ובוודאי מתחרטים על הרגע שבו הם התחילו לגלגל את כדור השלג הזה. 

השאר תגובה