הטרנסג’נדרית שתבעה את שופרסל

תביעת לשון הרע של אישה טרנסג'נדרית נגד שופרסל הסתיימה אחרי 3 שנים של הליכים משפטיים בפיצוי כספי לתובעת. האם המקרה הזה היה צריך להגיע בית המשפט?

רשת שופרסל תשלם לטרנסג’נדרית 25 אלף ₪ בגין לשון הרע.

הכותרת הזאת שהתפרסמה ב-8/7 באתר “כלכליסט” מחביאה מאחוריה את כל החסרונות של פתרון סכסוכים באמצעות בית המשפט. אבל לפני שאפרט מדוע מדובר במקרה קלאסי שהיה יכול להיפתר על כוס קפה בחדר הגישור לטובת שני הצדדים, תיאור קצר של המקרה:

באוגוסט 2018 נכנסה הלקוחה התובעת לסניף של “ניו פארם” השייכת לרשת שופר סל. הלקוחה היא טרנסג’נדרית המגדירה את עצמה כאישה וכך גם מבקשת שיפנו אליה. המוכרת איתה החלה לשוחח בחנות פנתה אליה בלשון זכר, ועל אף בקשתה של הלקוחה שתפנה אליה בלשון נקבה, המוכרת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר ואף עשתה זאת בנוכחות לקוחות אחרים שהיו בחנות באותה עת.

בגין המקרה הגישה הלקוחה תביעת לשון הרע כנגד רשת שופרסל. בפסק הדין קבעה השופטת פנינה נויבירט כי, “הלקוחה הבהירה ושבה והבהירה כי היא מבקשת כי יפנו אליה כאישה, ואף אמרה כי הפניה אליה בלשון זכר אינה מכבדת אותה. אך המוכרת לא כיבדה את מבוקשה, המשיכה לפנות אליה בלשון זכר, ואף לעגה לה במרומז…אני מתרשמת כי התבטאויות המוכרת, שייחסו ללקוחה זהות מגדרית שונה מהזהות המגדרית שהלקוחה מבקשת כי יכירו בה, תוך התעלמות מרצונה המופגן של הלקוחה ומבקשותיה עולות כדי לשון הרע. אמירותיה של המוכרת  כלפיה לא נאמרו בחלל ריק, כי אם בחנות, בנוכחות אנשים”. עם זאת, קבעה השופטת, כי לא הוכחה הפליה אסורה ולא הוכחה פגיעה בפרטיות או הטרדה מינית ורשלנות.  

עד כאן הכל נשמע סטנדרטי כמו סיפור שקראנו כבר עשרות פעמים על תביעות לשון הרע או תביעות אחרות. אבל מרוב שהתרגלנו לשפה המשפטית, אנחנו מפספסים את האבסורד בגדול בכך שסכסוך מהסוג הזה הגיע מלכתחילה לפתחו של בית המשפט.

מדובר פה על סכסוך קלאסי שעוסק לא בכסף, אלא בכבוד פגוע של לקוחה מעצם הזלזול בזהותה, במסר חברתי, בחוויה הרגשית שחוותה התובעת ומן הצד השני במוניטין ובשם הטוב של החברה הנתבעת. בית המשפט והשיטה האדוורסרית חסרים את הכלים להתמודד עם סוגיות כאלה שהן רגשיות במהותן. בית המשפט אינו יכול לפסוק סליחה ואינו יכול לפסוק הכרה ובטח שאינו יכול לפסוק סובלנות. הוא יכול לפסוק סכום פיצויים. אך כאמור, הכסף הוא האלמנט השולי בסיפור הזה שאילו היה מגיע לחדר הגישור היה מביא לתוצאות טובות בהרבה עבור שני הצדדים.

 

שופרסל

מה היה קורה אחרת בתהליך גישור? נתחיל באלמנט הזמן. האירוע בגינו תבעה הלקוחה את שופרסל אירע באוגוסט 2018. פסק הדין ניתן ביולי 2021. כמעט 3 שנים (!) של עיסוק במקרה לא מסובך במיוחד. 3 שנים בהן שפכו הצדדים עשרות אלפי שקלים על עורכי דין, המון ניירת, בירוקרטיה, ובעיקר מפחי נפש כתוצאה מכך שהמקרה נותר כל כך הרבה זמן באוויר. תארו לכם שבמקום כתב תביעה, הייתה שולחת התובעת לשופר סל הזמנה להידברות. לפני שמתחילים להוציא כספים מיותרים על הליכים משפטיים ולפני שעורכי הדין נכנסים לתמונה על מנת לחדד את המחלוקות. התחלה אחרת שהייתה עשויה לייצר דינמיקה שונה. במקום דינמיקה לעומתית –  דינמיקה של דיאלוג ורצון להגיע לפתרון מוסכם. אם שני הצדדים היו מביעים נכונות להתחיל כך את התהליך, סביר להניח שתהליך הגישור היה מסתיים בתוך פגישה אחת עד מספר פגישות בודדות וחוסך לצדדים 3 שנים של התעסקות מיותרת.

נעבור לאלמנט הכספי. איננו יודעים כמה כסף הוציא כל אחד מהצדדים על המשפט הארוך, אבל סביר להניח שחברת שופרסל עובדת עם משרדי עורכי דין מהשורה הראשונה ולכן גם משלמים בהתאם. לא מופרך שסופרסל שילמה על ההליך הזה עשרות אלפי שקלים רק לעורכי הדין שלה. בנוסף היא נאלצה לשלם לתובעת 25 אלף שקלים על ההפסד במשפט ועוד הוצאות בסך 7,500 ₪. יש היגידו שעבור חברה בסדר גודל של שופרסל הסכומים האלו הם בבחינת “מכה קלה בכנף” אלא שזו הסתכלות שגויה. שופרסל היא חברה הנסחרת בבורסה ובעלי המניות שלה לא ששים לראות את כספם נשפך על הליכים משפטיים מהסוג הזה, ובטח שלא לראות את המוניטין של החברה נפגע בצורה כזאת. גם הלקוחה שתבעה את שופר סל נקלעה בעל כורחה להליך ארוך ויקר שוודאי גבה ממנה משאבים לא מבוטלים. תהליך גישור לעומת זאת, גם אם היה מסתיים בהסכמה על פיצוי כספי ללקוחה, היה זול בעשרות אחוזים עבור שני הצדדים.

ונעבור לעניין עצמו, אל ליבת התביעה. הלקוחה נפגעה מהתנהלות המוכרת בסניף ניו פארם משום שלתחושתה זלזלה בזהות המגדרית שלה. לא יהיה מופרך להניח כי המניע המרכזי שלה בהחלטה להגיש תביעה לא היה מניע כספי, אלא רגשי. היא רצתה להעביר מסר לפיו יש לכבד את בחירתו המגדרית של אדם, הן במעשה והן מבחינת השפה. הרי אין שום סכום שהיה מצליח לתקן את העוול שנעשה לה ואי אפשר לכמת בשקלים עוגמת נפש. “ניצחונה” של התובעת במשפט והסכום שהשופטת קבעה שעליה לקבל משופרסל אינו נתן מענה אמיתי לצורך האמיתי של התובעת. מנגד, חברת שופרסל גם אכלה את הדגים המסריחים וגם גורשה מהעיר. יתכן וקיוותה כי סוללת עורכי הדין שלה והמשפט המתמשך יתישו את התובעת ויגרמו לה לוותר או להתפשר. במקום זה הפסידה החברה במשפט, נאלצה לשלם פיצויים והוצאות משפט, הפסידה עשרות אלפי שקלים על שכר הטרחה לעורכי דינה והכי גרוע מבחינתה – ספגה כותרות שליליות פגיעה במוניטין.

כל זה היה יכול להימנע מהצדדים לו היו פונים לתהליך גישור. שם, בחדר עליו מוטל חיסיון, הייתה הלקוחה יכולה להשמיע את טענותיה ולתאר בפני נציגי שופר סל את הפגיעה בה והשלכותיה הרגשיות. מנגד יכלו נציגי שופרסל להתנצל בפני הלקוחה, להציע לה פיצוי על הפגיעה ויותר חשוב – למצוא פתרונות יצירתיים שהיו נותנים מענה לצורך האמיתי של התובעת להעביר מסר חברתי-חינוכי. למשל הם יכלו להשתמש באירוע כתמריץ להתחיל בפעולת הסברה מקיפה לעובדות ולעובדי הרשת לגבי היחס לקהילה הטרנסג’נדרית. הם יכלו אף להציע לתובעת עצמה להעביר הרצאה למנהלי החברה ועובדיה על מנת להעלות את המודעות לנושא ולהימנע מהישנותו של מקרה כזה. במקום פגיעה במוניטין והתנצלות שהגיעה מאוחר מדיי, הייתה נתפסת רשת שופרסל כמי שלקחה אחריות מלאה, לא ניסתה להילחם בלקוחה אלא שיתפה איתה פעולה כדי להעביר מסר חשוב ואף הייתה זוכה ליחסי ציבור חיוביים. זאת לצד החיסכון הבולט בזמן וכסף שהושקעו בתהליך המשפטי בן 3 השנים.

כמו התביעה הזאת נגד רשת שופרסל, ישנן עוד עשרות אלפי תביעות בשנה סביב סכסוכים בתחומים שונים שמגיעים לבית המשפט כברירת מחדל, או בשל חוסר מודעות לכך שישנה אלטרנטיבה טובה יותר בדמות תהליך גישור. עם תקנות סדר הדין החדשות שנכנסו לתוקף בתחילת השנה והעלייה במודעות לגישור, מתחילה המגמה להשתנות אט אט. זוהי מהפכה שקטה, אך משמעותית שתשנה את שיטת המשפט הישראלית ובתקווה גם את השיח בחברה הישראלית כולה.

השאר תגובה